שנה את השקף במקום שבו אתה קורא אותו, כפעולה מתועדת, לא כקובץ חדש

לשנות במקום שבו אתה קורא

פעולה מתועדת, לא קובץ חדש שאף אחד לא עוקב אחריו

היום רוב הצוותים מורידים, מתקנים בתוכנה משרדית ומעלים שוב, ועד הסבב השלישי אף אחד לא יודע איזה קובץ הוא הנכון. הכיוון כאן: אתה מתקן את הטקסט על השקף הפתוח, והתיקון הופך לפעולה בעלת שם שהמנוע מבצע, מתועדת מול הגרסה שלה. אותו תכנון כמו בתרגום, עבור משפט אחד.

זהות הרכיב נותנת לעריכה כתובת

בלעדיה, שינוי על המסך הוא בקשה שהמנוע לא מצליח לפענח

כשאתה לוחץ על תיבה ומקליד, המנוע חייב לדעת איזו תיבה בקובץ זו הייתה: לא המיקום על המסך, אלא מפתח הקשר שקריאת הקלט הקצתה לה. איתו, המנוע משנה את הרכיב הזה ושום דבר אחר (פריסה שמורה). בלעדיו, האפשרות היחידה היא ניחוש, ואנחנו לא מנחשים בתוך הקובץ שלך.

מה חסר, בדיוק

תמונת העמוד מגיעה בלי זהות

רכיב העריכה על המסך בנוי ונושא את הזהות של כל רכיב. השלב שכותב את הקובץ בנוי ומפענח את אותו מפתח. מה שחסר הוא האמצע: התמונה שאתה רואה עשויה מרינדור סופי, שבו רכיבים הופכים לקווים ולקואורדינטות. הזהות עדיין קיימת בתיעוד של הקריאה, לא בתמונה.

מה שהעורך מבקשרכיבים שיודעים מי הם

החלק החסררינדור ששומר על הזהות

מה שהרינדור מספקקו וקואורדינטה, בלי זהות

להפיק תמונה ששומרת על זהות זו החלטת ארכיטקטורה, לא שבוע של חיווט, וכדאי שתדע את זה לפני שאתה מציב לתכונה הזו מועד יעד משלך.

היכן זה עומד היום

כיוון, עם הפער במקומו

לא יצא לאוויר. שני הקצוות נמדדו והחלק החסר קיבל שם; שתי הדרכים החוצה הן מצב רינדור שני או שלב חדש. מה שעובד היום הוא לראות את החומר שלך לצד מה שהמנוע חילץ, בראה. השיחה שמבקשת שינוי נמצאת בעורך עם סוכן.