רוב מוצרי ה-AI למסמכים מציבים את המודל בנתיב של הקובץ: הוא קורא, מחליט ומחזיר מסמך חדש. מודל שפה מצוין בפרשנות וחלש במתן ערובות. SazAI Corpus מפריד בין השניים, וכל שאר האתר הזה נובע מכך.
שתי השכבות
אחת מבינה מה אתה רוצה; השנייה פותחת את הקובץ לפי כללי הפורמט
שכבת השיחה היא מודל שפה: הוא מבין את הבקשה, בוחר את הפעולה ומסביר את התוצאה. השכבה שנוגעת בקובץ היא מנוע דטרמיניסטי: הוא פותח את המסמך לפי כללי הפורמט שלו, משנה את הרכיבים המורשים, רושם אילו, וכותב אותו חזרה. הוא לא מפרש כוונה.
לכן בקשה שהובנה לא נכון נשארת שגיאת שיחה: אם המודל מבין אותך לא נכון, הפעולה השגויה מופיעה בקבלה, בשמה ועם גרסה. המבנה של הקובץ לא חוזר פגום בשקט.
המסמך יוצא מתוך מפרט
מה שמתבצע הוא פעולה על מבנה ידוע
בכניסה, המסמך נקרא במלואו ומפורק לרכיבים שלו: טקסט, צורות, טבלאות, תאים, עמודים, יחסים, מאפיינים. המפה הזו מתועדת. שינוי הוא מפרט שמתבצע מולה: רכיבים מורשים משתנים, השאר נשאר, והתוצאה נבדקת מול מבנה המקור. עוד בהמסמכים שלך.
היכן הטקסט של המודל נכנס
בתרגום הגבול נבדק, ואי-התאמה מכשילה את השלב
במקום שבו הטקסט של המודל עצמו נכנס לקובץ, כמו בתרגום, הגבול נבדק, לא מונח מראש. כל קטע יוצא בין סמנים, והסמנים שחוזרים נספרים מול אלה שיצאו. אם המודל השמיט אחד, המציא אחד, או כתב משהו שנראה כמו אחד, השלב נכשל.
מודל שמשמיט או ממציא קטע מפיק פעולה שלא הושלמה, לא מסמך שנפגע בשקט. הספירה בודקת שכל קטע חזר, לא מה הוא אומר: אם התרגום נכון, עדיין קורא אדם. עד כמה זה מחזיק לכל פורמט מוסבר בתרגום.
מודל השפה הוא בחירה, לא תלות
השכבה הדטרמיניסטית נשארת כשהמודל מתחלף
המודל שמדבר והמודל שמתרגם נבחרים בנפרד ומוחלפים בהגדרות; לקוח עם התקנה משלו מצביע על המודל שהוא התקשר איתו. השכבה הדטרמיניסטית לא זזה כשהמודל מתחלף, והריבונות נשענת עליה.